קהילה יהודית בגאורגיה

.כפי שאי אפשר לדמיין את העולם ללא יהודים, כך אי אפשר לתאר את גרוזיה ללא קהילה יהודית. לפני שנתיים גרוזיה חגגה 26 מאות שנים

של חיים המשותפים של גאורגים ויהודים הארץ הפוריה.

מעניין לדעת שבישראל, יהודים מגרוזיה, נקראים לא יהודים, אלא גרוזינים. כמובן, האנשים האלה הם יהודים מהלידה. אבל המנטליות, ההתנהגות, דרך החיים, הם דומים כל כך לגרוזינים עד שהם נקראים בחיי היומיום שלהם - גרוזינים. מי הם, היהודים הגרוזינים בגאורגיה .שלא עלו לארץ, אלא נשארו כאן? כיום חיים בג'ורג'יה כ -5,000 יהודים, רובם מתגוררים בטביליסי


טיול בגאורגיה (גרוזיה), איננו שלם, מבלי שייתייחס ליהודיה. לדעתי, כל טיול בגארוגיה “חייב” לכלול ביקור, בבית הכנסת של טבליסי וקוטאיסי. בית הכנסת הענק בעיירה ההררית אוני (Oni), בו נשים יהודיות התבצרו עם עולליהן היונקים ומנעו בגופן את הרס המקום על ידי גייסותיו של סטלין, הינו חוויה ארכיטקטונית וגם חוויה רגשית. מסעדות כשרות, בתי כנסת מפוארים, מוזיאון יהודי ושארית מקהילה עתיקה וגאה, שעל פי המסורת המקומית מגיעה עד לימי גלות בית ראשון: בגאורגיה יש אוצרות יהודיים, ניחוח היסטורי, אנשים שישמחו ללחוץ לכם את היד כדי לקבל ברכה מארץ ישראל - וגבאי שלא עולה לארץ, "כי מי ישמור על הקהילה?"

על פי המסורת של יהדות גאורגיה, בניה הם צאצאי היהודים מממלכת יהודה שהוגלו על ידי נבוכדנצר, מלך בבל. כארתליס צחוברבה, המסמך הכתוב הקדום ביותר שעליו ידוע, שמתאר את דברי ימי גאורגיה, מציין: “אז כבש נבוכדנאצר המלך את ירושלים, ויהודים שנמלטו ממנה באו אל כארתלי…” (כארתלי הוא חבל ארץ בגאורגיה

הקשר לארץ ישראל ארץ הקודש תפסה מקום חשוב בנצרות הגורג’ית והקרבה הגיאוגרפית תרמה לקשר האמיץ של הגורג’ים לארץ-ישראל. במהלך מאות שנים, וברציפות מרשימה, הגיעו לארץ נוצרים גורג’ים וייסדו בה כנסיות ומנזרים. מנזרים גורג’ים פעלו בהר סיני, בירושלים, בבית לחם, בנחל קדרון. הידוע הוא מנזר המצלבה, שם קבור המשורר בן המאה ה-12, שותא רוסתאווילי. הקשר שנחלש מאד במאות ה-17 וה-18, עם התפוררות הממלכה הגורג’ית, התחדש בראשית המאה ה-19, עם סיפוח גרוזיה בידי רוסיה. מכיוון שרוסיה הקפידה לשמור על האינטרסים הממלכתיים והאינטרסים הדתיים-כנסייתיים שלה בארץ ישראל ועל שלומם של הנתינים שהיגרו לארץ, נוצרו תנאים שהקלו על עליית היהודים מגרוזיה לארץ ישראל. מצבות בהר הזיתים מלמדות שהגיעו ארצה יהודים מגרוזיה כבר במחצית הראשונה של המאה. מרביתם הגיעו כדי לסיים בה את חייהם ולהיקבר בה. משה מונטיפיורי מזכיר 19 כוללים בירושלים וביניהם גם ‘כולל ג’ורג’יסטן’. החל משנות ה-60 של המאה ה-19, בעקבות שיפור דרכי התחבורה. בגרוזיה ובאימפריה העות’מנית נסללו מסילות ברזל ובין אודסה ליפו נפתח קוו שהנסיעה בו ארכה שבוע ימים. הם כונו ‘גורג’ים’, בעקבות השם התורכי של גרוזיה – “ג’ורג’יסטן”.

יהדות גאורגיה במאה העשרים הזדהותם של יהודי גאורגיה עם מדינת ישראל הגיעה לשיא אחרי מלחמת ששת הימים (1967). השלטונות הסובייטים דחו בקשות לעלייה. באוגוסט 1969, שלחו שבע-עשרה משפחות יהודיות מכתב אל הועדה לזכויות האדם של האו"ם, ודרשו שיאפשרו להם לעלות לישראל. הייתה זו הדרישה הפומבית הראשונה של יהודים סובייטים לעלייה לישראל. ממשלת ישראל ויהדות התפוצות התגייסו למאבק למען עלייתם של יהודי גאורגיה. בנובמבר 1969 נשלח מכתב שני, לאו טאנט, אז מזכיר האו"ם, בתיווכה של גולדה מאיר, אז ראש ממשלת ישראל. ביולי 1971 פתחה קבוצת יהודים גרוזינים בשביתת רעב מול בית הדואר המרכזי במוסקבה. המאבק הוביל לשינוי היסטורי בגישתם של השלטונות הסובייטים לנושא. בשנות ה-70 התחולל גל העלייה הגדול מגאורגיה לישראל. כ-30,000 יהודים עלו לישראל, וכמה היגרו לארצות אחרות. מתוך כלל המהגרים היהודים הסובייטים, היוו היהודים הגרוזינים כ-17 אחוזים.

הקהילה היהודית בטביליסי בתחילת המאה ה-21 בתחילת שנות ה-2000 חיו בטביליסי כ-10,000 יהודים, בתוך אוכלוסייה של כמיליון וחצי תושבים. ב-1990 נוסדה בעיר אגודת "רחמים", המעניקה תמיכה רפואית וכספית ליהודים נזקקים, מחלקת דלק לחימום, וארוחות חמות כשרות. האגודה משמשת גם כחברת קבורה יהודית. הקהילה היהודית מקיימת אירועים בחגים, קונצרטים והרצאות. היהודים מתפללים בבית הכנסת הגרוזיני, או באחד משני בתי כנסת אשכנזים ברחוב קוזווני. יש גם מקווה, שחיטה כשרה, מאפיית מצות וחנות למזון כשר. ב-31 בינואר 2001 נחתם בין הכנסייה הגרוזינית האורתודוקסית לבין הקהילה היהודית בגרוזיה הסכם, שעיקרו מתן כבוד ותמיכה הדדיים בין שתי הקהילות, והתחייבות לשיתוף פעולה לקידום דמוקרטיזציה, שלום ויציבות באזור.

אפשר להמשיל את המפגש עם יהודי גאורגיה לאפשרויות העומדות בפני המבקר בבית הכנסת המרכזי בטביליסי: הממהר יציץ לבית הכנסת, יבחין אולי שתקופת פריחתו עברה עם עליית רוב היהודים לישראל, וימשיך בדרכו. אך המטייל שיטרח לעלות לקומה השנייה יפגוש עולם שונה: מעל לאולם המשמש ליומיום מצוי אולם לשבת וחג, צבעוני ומקושט בעיטורים מעניינים, שהוא שער כניסה לעולמה המרתק של יהדות זו. לפני כמה שנים ציינו בגאורגיה בחגיגות גדולות 2,500 שנה לייסוד הקהילה היהודית. התעודה "ניצורה של כרתלי" מהמאה הרביעית לספירה מעידה על כך שיהודים התיישבו בכרתלי כבר במאה השנייה לפני הספירה. התעודה מספרת בפירוט על חיי היהודים במצחתה במאה הראשונה לספירה, וייתכן

ששם העיר, שמשמעותו כנראה "עיר הגרים", התקבל בשל השפעתם: היהודים הם שהביאו את הנצרות לגאורגיה, והם זוכים להערכה על כך. לעומת מדינות נוצריות אחרות, לא היתה בגאורגיה אנטישמיות מבנית. בתקופות הזוהר של המלך דוד הבנאי והמלכה תמר היה מצב היהודים טוב במיוחד, אך במאות השנים שאחר כך הוא הורע. רבים הפכו לצמיתים של בעלי אחוזות ואף של מנזרים. היו גם אירועים אנטישמיים, כעלילת הדם של קותאיסי ב־1878, בתקופת ההשפעה הרוסית. בשנים האחרונות הופיעו גם גורמים ימניים קיצוניים (אך שוליים) שיוצאים נגד מיעוטים. ואף על פי כן, יהודים ונוצרים כאחד מדגישים את היחסים הקרובים ביניהם ואת העובדה שהיהודים הם חלק מגאורגיה מאז התהוותה ההיסטורית כאומה, כך שהזהות הגאורגית והיהודית שלובות זו בזו. במאה העשרים נמנו עם יהודי גאורגיה רבנים ותלמידי חכמים בצד בעלי מקצועות חופשיים, אמנים ויוצרים בתחומי הספרות, האמנות והמוזיקה שהיו חלק בלתי נפרד מהתרבות הכללית. בה בעת שמרו יהודי גאורגיה על קשר עם ישראל. עליות לארץ היו כבר במאה ה־19, וב־1969 שלחו "ח"י משפחות יהודיות דתיות" מכתב לוועדה לזכויות האדם של האו"ם, שבו תבעו לאפשר להן לעלות. מכתב זה החל את המאבק של יהודי ברית המועצות נגד "מסך הברזל". מכל זאת אפשר להבין את תסכולם של יוצאי גאורגיה בישראל מהתיוג השלילי שלהם, שניזון מבורות וממפגש בין תרבותי רצוף מכשלות. מורת רוחם הניבה בין השאר את הספר "בארץ גיזת הזהב" המומלץ. בראשית שנות השבעים היו

בגאורגיה יותר ממאה אלף יהודים. רובם עלו לישראל, וכעת נותרו בה פחות מ־7,000 יהודים

פני המטייל בגאורגיה עומדות כמה אפשרויות למפגש עם הקהילה: הרובע העתיק של טביליסי הוא אזור מרתק שהיה מקום מושבם של שתי קהילות עיקריות — היהודית והארמנית — ומצויים בו רחובות שהיו בעבר מרכז לחיים יהודיים תוססים, חלקם קרויים על שם אנשי שם יהודים. בקותאיסי התקיים מרכז יהודי גדול, ואפשר לבקר בבתי הכנסת שלה ולהתרשם מיופיים. מעניינים גם יישובים קטנים יותר שבהם התקיימו קהילות יהודיות. יהודים ישבו באזורים שונים ומגוונים, וכדבריה של החוקרת מאיה מלצר גבע, מדובר ב"קהילות יהודי גאורגיה" ולא בקהילה אחת הומוגנית. בקולאשי (Kulashi), שכונתה "ירושלים דגרוזיה", היו שלושה בתי כנסת. באחד מהם, מהמאות ה־18־19, יש חלק פנימי שבנוי כולו מעץ, עם תקרה מצוירת בדגמים גיאומטריים ובדוגמאות מהצומח. הקהילות באחלציחה (Akhaltsikhe), ראצ'ה (Racha), פותי (Photi), אוני (Oni) ועוד הן דוגמאות למקומיוּת של יהודי גאורגיה, ובה בעת להצלחתם לשמור על זהות יהודית. בבתי הכנסת אפשר להתרשם מחפצי אמנות יהודית, כגון רימונים מכסף לתורה ותיקים לספרי תורה שיש בהם משום שילוב של מסורות אשכנזיות וספרדיות.

על יחסם הבסיסי של היהודים לארץ מוצאם אפשר ללמוד מתוך שורה מהצגת תיאטרון של יהודי גאורגיה בישראל: "גאורגיה – אם חורגת, ישראל – אם אמיתית, אך כל ילד היה מתפלל לאם חורגת כזו". בשעה שהזהות היהודית־ישראלית מחפשת עדיין מוצא מהסוגיות הקשורות ברעיון "שלילת הגולה", מבטאת יהדות גאורגיה אפשרות אחרת: שילוב הדוק בין זהות יהודית ואף ציונית ובין פטריוטיות ואהבה לארץ שבה ישבו והיו חלק בלתי נפרד מתרבותה.